פסק-דין בתיק תא"מ 57106-01-11

מבוא

1. בפניי תביעה בסכום של 1,132 ש"ח (!), שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים לרכבה של התובעת (להלן- "הרכב הנפגע").
2. המחלוקת בין הצדדים נסובה לגבי שאלת החבות ושאלת הנזק כאחד.
3. אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה לא הוכחה כנדרש, ולפיכך יש לדחותה.

האחריות

גרסת התובעת

4. בכתב התביעה טענה התובעת שביום 10 באוגוסט 2009, בשעה שהרכב הנפגע נסע בירושלים, יצא רכבו של הנתבע מהחנייה (להלן- "הרכב החונה"), התפרץ לנתיב הנסיעה, ופגע ברכב הנפגע מאחור.
5. לטענת התובעת, מוטלת האחריות לתאונה במלואה על הנתבע, ועל כן שומה עליו לפצותה במלוא נזקיה.
6. במהלך הדיון שהתקיים בפניי העיד נהג הרכב הנפגע מטעמה של התובעת. הנהג פתח את עדותו והדגיש שהוא אינו זוכר במדוייק את נסיבות התאונה, ואולם למיטב זכרונו, בעודו נוסע בכביש חד סטרי צר בנסיעה איטית, הגיח לפתע הרכב החונה מצידו הימני, ויצא מהחנייה. הרכב החונה פגע, על פי עדותו, בחלק הימני של הרכב הנפגע, מסוף הדלת הקדמית ועד לחזית האחורית של הרכב. 
7. לשאלה מה התייחסותו לטענת נהג הרכב החונה לפיה ישב ברכבו באותה עת, בעוד שהרכב החונה היה כבוי, ובעצירה מוחלטת, השיב נהג הרכב הנפגע שהטענה אינה נכונה. העד הדגיש שהרכב החונה יצא מהחנייה והתדרדר. למיטב זכרונו נגרם לרכב החונה נזק בפגוש.
8. בחקירה נגדית לא ידע הנהג להסביר כיצד בהודעה על התאונה כתב שהרכב החונה עמד בצד ימין של הכביש, נגד כיוון התנועה, ונפגע בצידו השמאלי, ולא בצידו הימני. תשובתו הייתה שהוא אינו יודע, וכי אינו יודע ליישב את הדברים עד תומם.
9. הנהג לא זכר האם שוחח לאחר התאונה עם הנתבע, בשיחה ישירה או בטלפון, ואולם זכר שהנהג היה אביו של בעל הרכב.

גרסת הנתבע

10.  הנתבע הכחיש את אחריותו לתאונה, וטען שהאחריות רובצת לפתחה של התובעת.

11.  על פי עדותו של נהג הרכב החונה, שהוא אביו של הנתבע, בשעת התאונה הוא ישב ברכב החונה, שהיה בעצירה מוחלטת, והמתין לרב שעמד לנסוע עמו מהמקום. לפתע הגיע הרכב הנפגע, נסע על פי תיאורו בזגזגים, התקרב לרכב החונה, ופגע בגלגל השמאלי קדמי שלו.

12.  הנהג השיב שהרכב הנפגע המשיך בנסיעה, ולא הרגיש בכך ש"צלחת" הגלגל שלו נפגעה ויצאה ממקומה. הרכב הנפגע עצר רק לאחר שאנשים שהיו במקום צעקו לעבר הרכב הנפגע שהצלחת שלו מתגלגלת.

13.  בחקירה נגדית השיב העד שהגלגל של הרכב החונה פנה החוצה, ובלט אל מחוץ לחנייה, ואולם הוא התנגד להשערה שהציעה לו באת כוח התובעת, לפיה לא רק הגלגל פנה אל מחוץ לחנייה, אלא כל הפינה השמאלית של הרכב. לטענתו של הנהג, אילו זה היה מצב הדברים, היה הרכב הפוגע מתנגש בדלתו השמאלית והורס אותה.

14. הנהג טען שלרכב החונה לא נגרם כל נזק בעקבות התאונה, ואילו הנזק היחיד שנגרם לרכב הנפגע היה שצלחת הגלגל ניתקה ממקומה והתגלגלה. 
15. מטעם הנתבע העיד גם מר מתיתיהו דגן, אשר שהה בסמוך לרכב החונה וראה את התאונה.